במשך שנים רבות, למרות הוכחות רבות נגד דטרמיניזם גנטי, הרעיון שהגנים שלנו ניתנים לשינוי לא פרץ לתודעת הציבור. האמונה השלטת הייתה שהגנים שלנו קובעים את גורלנו מראש. לאחרונה, סדרה של פריצות דרך בתחום האפיגנטיקה, הוכיחו שאנו יכולים להשפיע עמוקות על הגנים שלנו דרך הבחירות שלנו, הסביבה, ההתנהגות, ואפילו המחשבות והרגשות שלנו.
אנשים חושבים שזה ענין ריציני מאוד ומסובך להבטיח לעצמנו חיים ארוכים ובריאים יותר – אבל בפועל הנתונים מלמדים שדווקא מי
כשהייתה בת 116, ספר השיאים של גינס הכריז על קאנה טנאקה כאישה החיה המבוגרת בעולם שגילה מאומת בוודאות. מאז היא
אני מאמינה שזה אפשרי להפוך צעירה יותר בגיל הביולוגי. בעצם אני יודעת שזה אפשרי, כי במדדים מסוימים כבר עשיתי זאת.
התאים שלנו מתחילים להזדקן מהרגע בו אנו נולדים, אבל הזדקנות לא צריכה להיות מילה נרדפת להתדרדרות. המנתח הידוע ד”ר סטיבן גאנדרי טיפל במטופלים מבוגרים במשך רוב הקריירה שלו. הוא יודע שכולם בטוחים שהם רוצים להמשיך לחיות לנצח, עד שהם מגיעים לגיל העמידה ועדים לסבל של ההורים שלהם ואפילו של בני גילם. אז איך נוכל לפתור את הפרדוקס של הרצון לחיות שנים רבות אל מול הרצון להנות מהיתרונות של הנעורים?
מחקרים מראים שטיפול בחמצן בתא לחץ יכול להשפיע על האופן שבו אנו מזדקנים ברמה גנטית.
ממבט על אולי נראה שסממניי ההזדקנות הם בלתי ניתנים לעצירה או לשינוי, אך למרות שזה אולי נכון שלא ניתן לעצור אותם לחלוטין קיימות דרכים להשפיע עליהם בצורה מיטיבה. מאמר מ-2018 שפורסם בכתב העת המדעי journal Frontiers in Endocrinology מפרט לנו כיצד פעילות גופנית יכולה להשפיע באופן חיובי על כל סממני ההזדקנות.
משחק של יכולת בחלקי המאמר הקודמים, ראינו שהעלייה המדהימה באורך החיים אצל בני האדם במאות האחרונות, לא הגיעה ביחד עם
מחקר שנערך באיטליה על קרוב ל-4,000 ‘מזדקני על’ מציעים שאין גבול טבעי לאורך החיים. גילם של כל נבדקי המחקר היה כ-105 שנים ומעלה. החוקרים מצעו שהסיכון לתמותה עולה עם הגיל אך עוצר לאחר גיל 105. החוקרים מתייחסים לתופעה כ’מישור התמותה’.
